נאמן למקור. תולדות ליום שני, מנסים ולא מצליחים. האמנם?
פעולת הזריעה, היא פעולה נסתרת.
אדם טומן זרע באדמה, הזרע נעלם, אך מתחילים לתת לו מים.
הגישה הרווחת היא שמשהו יצמח שם.
יהיו אלו שמתוך לימוד הנושא, יחזיקו בידיעה ברורה - שמתוך ממשק בין אדמה-זרע-מים, תיהיה צמיחה.
ואחרים, מתוך אמונה, גם בלי הבנת התהליך, יגיעו לאותה מסקנה.
וַיִּזְרַע יִצְחָק בָּאָרֶץ הַהִוא, וַיִּמְצָא בַּשָּׁנָה הַהִוא מֵאָה שְׁעָרִים; וַיְבָרְכֵהוּ, ה'.
יצחק זורע.
וַיְהִי רָעָב בָּאָרֶץ מִלְּבַד הָרָעָב הָרִאשׁוֹן
שנת בצורת, האדמה יבשה, ובכל זאת - יצחק זורע.
יצחק לא מתייחס לתנאי מזג האוויר, וגם לא מחשב את היחס שבין אדמה-זרע-מים, ומה יצמח מכך.
הוא ממשיך לזרוע. ואף מוצא מים להשקיית הזרעים.
ומה ארע?
בזמן השחון הזה מוצא יצחק מאה שערים. והשם מברך אותו.
יצחק מתנהל על פי מידת הגבורה המשויכת אליו.
מוסיף להתגבר גם כשאפסו הסיכויים.
קיים הבדל ניכר בסיום השיחה בין אבימלך ויצחק, לעומת אבימלך ואברהם:
אברהם:
וַיִּקַּח אֲבִימֶלֶךְ צֹאן וּבָקָר, וַעֲבָדִים וּשְׁפָחֹת, וַיִּתֵּן, לְאַבְרָהָם; וַיָּשֶׁב לוֹ, אֵת שָׂרָה אִשְׁתּוֹ.
אחרי שיח ארוך בין אבימלך לאברהם, אבימלך נותן לו שפע רב.
יצחק:
וַיְצַו אֲבִימֶלֶךְ, אֶת-כָּל-הָעָם לֵאמֹר: הַנֹּגֵעַ בָּאִישׁ הַזֶּה, וּבְאִשְׁתּוֹ--מוֹת יוּמָת
אבימלך מזהיר את כולם לא לגעת בהם פן ימותו, ולא נותן לו דבר.
וזאת למה?
כי יצחק זורע.
ומה זה אומר לגבינו?
אם החלטנו לזרוע, להצמיח בנו דבר חדש, חייבים להאמין שתמיד יהיה ניתן להשקות את הזרע,
כלומר - להוסיף עוד כח רצון.
לא להתרגש אם בתחילה השינוי לא יהיה גלוי, כי הצמחת השורשים, תקיעת היתד של ההחלטה, נעשית בתוכנו.
ככל שהשינוי מכוון לטווח רחוק יותר, כך העבודה הפנימית תצריך הצמחת שורשים עבים ועמוקים יותר.
וכל זאת קורה מתחת לפני השטח.
מקום הנסתר גם מהראייה שלנו.
נמשיך לזרוע. ולא נפסיק.
חיזקו ואימצו!
אליזבת ☺
