רבקה מלבישה את יעקב לקראת המזימה:

וְאֵת, עֹרֹת גְּדָיֵי הָעִזִּים, הִלְבִּישָׁה, עַל-יָדָיו--וְעַל, חֶלְקַת צַוָּארָיו.        

מדוע חשוב לציין את הידיים?

וְלֹא הִכִּירוֹ--כִּי-הָיוּ יָדָיו כִּידֵי עֵשָׂו אָחִיו, שְׂעִרֹת; וַיְבָרְכֵהוּ.     

כשתינוק נולד, הוא יודע לקחת עם הידיים, ורק אח"כ לומד גם לתת.

כך כולנו,
ראשית רוצים להשביע את הרצון שלנו, ורק אחרי שמתחילים בהתפתחות רוחנית, אנחנו לומדים גם לתת באהבה, מבלי לבקש תמורה.

״עשיו״ מסמל אי התפתחות רוחנית, לכן ראינו שהוא בז לבכורה והמירה בעבור צלחת מרק, מאחר ולא הבין את משמעותה, וכן לוקח נשים מבנות החיתי.
כל זאת, מאחר וכל רצונו הוא בקבלת סיפוק מיידי, מתוך אהבה עצמית נטו.

כאשר רבקה מלבישה את ידי יעקב בעורות שיזכירו את ידי עשיו,
היא בעצם מלבישה על יעקב את הרצון לקבל לעצמו של עשיו,
על מנת שיעקב יוכל להכיל ולקבל את הברכות.

מה זה אומר לגבינו?

בזמן שאנו מבקשים להתברך בדבר שחסר לנו,
עלינו לוודא שיש לנו את היכולת להכיל את המילוי
של הבקשה שלנו.

לדוגמא:

זוג מאוד רוצה להתחתן.

האם רוצים באותה מידה להתפשר ולוותר
ומתוך כך לפנות מקום גם לשני/ה?

חיזקו ואימצו!

אליזבת ☺