יעקב נאלץ, בפעם הראשונה בחייו לברוח.

הגיע הזמן ליישם הלכה למעשה את כל התורה שלמד באהל, באין מפריע.

יעקב מרגיש מאוים.
מעולם לא עמד במצב של חיים ומוות.

אבל עכשיו, בהתגלות השם בחלומו, חלה תפנית.

וַיִּיקַץ יַעֲקֹב, מִשְּׁנָתוֹ, וַיֹּאמֶר, אָכֵן יֵשׁ הויה בַּמָּקוֹם הַזֶּה; וְאָנֹכִי, לֹא יָדָעְתִּי.    

יעקב נוכח לראות שיש רחמים במקום הזה, רחמים במנוסה.

ולבסוף יעקב נודר נדר:

אִם-יִהְיֶה אֱלֹקים עִמָּדִי, וּשְׁמָרַנִי בַּדֶּרֶךְ הַזֶּה אֲשֶׁר אָנֹכִי הוֹלֵךְ, וְנָתַן-לִי לֶחֶם לֶאֱכֹל, וּבֶגֶד לִלְבֹּשׁ.

וְשַׁבְתִּי בְשָׁלוֹם, אֶל-בֵּית אָבִי; וְהָיָה הויה לִי, לֵאלֹקים.

למה יעקב אומר:

וְהָיָה ה' לִי, לֵאלֹקים.

הרי הויה הוא שם המצביע על מידת הרחמים.

ואילו אלקים - דין.

והיו הרחמים לי לדין?

למה??!

אלא האלוקים שחשבתי שהם דין, הם יהיו מעורבים ברחמים.

וזה הוא שם שלם: הויה-אלוקים.

ומה זה אומר לגבינו?

• כשאנחנו מתחילים בדרך של התפתחות רוחנית, יש צורך גם ליישם אותה, ולא להישען רק על "סיכומים" כתובים, מתוך מחשבה, שהם אלו שיביאו בנו את השינוי.

ויותר מזה - לא להיבהל לכשניתקל בהתנגדות לדרך שלנו. מאחר ויש שם רחמים!

• אנו נוטים לחשוב שהרחמים אמורים להתלבש בצורה כזו שיהיה ברור לנו שיש כאן רחמים.

אבל,

הדין, שאנחנו תופסים אותו כדין, הוא בעצם - רחמים גדולים.

איך זה מסתדר?
מאחר ולעיתים יש צורך בדין על מנת להפך את הטבע הנוקשה שלנו – הרצון התמידי לקבל לעצמנו.

אך בתוך הדין הזה כבר מהולים הרחמים,
כי אם לא כך היה,
לא היינו יכולים להמשיך ולו צעד אחד נוסף.

 ******  

ומה פשר הסולם שרואה יעקב בחלום?

יעקב רואה את השלבים.
הכל נעשה בהדרגה, בעליה, לקראת הדבר האמיתי:
הראש שמגיע לשמים.

וַיַּחֲלֹם, וְהִנֵּה סֻלָּם מֻצָּב אַרְצָה, וְרֹאשׁוֹ, מַגִּיעַ הַשָּׁמָיְמָה;

יעקב בורח מעשיו,

העובדה שעשיו רוצה להרוג, זהו שלב, לא התכלית.

ואם יודעים שזהו רק שלב, אז "ההריגה" אינה מכלה באמת.

דוגמא לנקודות ציון לקראת השלמות בחיינו:

אם הצלחתי להתגבר על התאווה בעניין מסוים, 

אין זה אומר בהכרח, שכבר קניתי את ההתגברות בכל התחומים האחרים.
אך,

היתה זו נקודת ציון בה קניתי ניסיון, וידיעה אישית על עצמי בנושא זה,
ולא מסתמך רק על הניסיון של האחרים.

וזה לכשעצמו – הישג!

 
חיזקו ואימצו!
אליזבת ☺