נאמן למקור. וישלח ליום שני. שונא מתנות – יחיה.
יעקב מחלק את כל המתנות לעשיו.
וַיְצַו אֶת-הָרִאשׁוֹן לֵאמֹר כִּי יִפְגָשְׁךָ עֵשָׂו אָחִי וּשְׁאֵלְךָ לֵאמֹר לְמִי-אַתָּה וְאָנָה תֵלֵךְ וּלְמִי אֵלֶּה לְפָנֶיךָ;
וְאָמַרְתָּ לְעַבְדְּךָ לְיַעֲקֹב מִנְחָה הִוא שְׁלוּחָה לַאדֹנִי לְעֵשָׂו וְהִנֵּה גַם-הוּא אַחֲרֵינוּ;
וַיְצַו גַּם אֶת-הַשֵּׁנִי גַּם אֶת-הַשְּׁלִישִׁי גַּם אֶת-כָּל-הַהֹלְכִים אַחֲרֵי הָעֲדָרִים
לֵאמֹר כַּדָּבָר הַזֶּה תְּדַבְּרוּן אֶל-עֵשָׂו בְּמֹצַאֲכֶם אֹתוֹ;
לא עדיף לתת לו הכל בבת אחת?
"עשיו" מייצג את הרצון שלנו לקבל רק לעצמנו מבלי לחלוק עם אף אחד,
רק מה שאני רוצה חשוב, ושאר האחרים והרצונות שלהם, כלל לא חשובים בעיני.
את הייצר הזה צריך לשחד במתנות, על מנת לרכך, ולרתום אותו לצד השני.
לדוגמא:
אם התחייבנו למשימה כלשהי, שממש קשה לנו להביא את עצמנו למלא אותה,
מומלץ שמידי פעם נפרגן לעצמנו בדבר שנאהב,
ולא נצא בכל הכח לסיים את המשימה,
כי סביר להניח שנעצור בחריקת בלמים.
היצר לא רוצה בשינויים.
אבל רוצה לקבל מכולם.
לקחת כל מה שלא שייך לו.
התכסיס שלו הוא לגרום לנו להרגיש שאנו מסוגלים להתחייב
מעבר ליכולות שלנו,
מצב שתכף מפיל אותנו לייאוש.
לכן, בכדי ליצור את השינוי / להשלים משימה,
נעשה זאת לאט לאט,
מתנה רודפת מתנה,
עד ההכנעה.
חיזקו ואימצו!
אליזבת ☺
