נאמן למקור. מקץ ליום רביעי. מן המצר קראתי.
האחים ידעו שהשיירה של הישמעאלים פונה למצרים.
כל פעולת המכירה פונה לכיוון של צרה. מצרים מהמילה "צר" – אויב.
האחים חששו לרדת למצרים. לרדת בתוך נפשם ולהתעמת עם הצרה שהביאו על עצמם.
מי רוצה להתעמת עם צרה שהביא על עצמו?
כשאנחנו מתעלמים מהעובדה שיש אמת אחת שהיא טובת העניין, טובת הכלל,
כל אחד מאיתנו, בטוח שהוא צודק מתוך האמת שלו,
החשיבות העצמית מתחילה לגדול, ואיתה לפעמים גם השנאה שקשה מאוד אח"כ להשתחרר ממנה.
להחליט לעצור הכל ולהתבונן פנימה הוא לא דבר פשוט בכלל.
זה דורש מאיתנו לחשוב על האמת של האחר, שעד עכשיו ניסינו להתעלם ממנה,
או אפילו לקבוע שהיא לא הוגנת כלפינו, לכן להיכנס פנימה אומר בעצם -
״למה בדיוק הוא חושב שהוא צודק??״.
אז איך אפשר להגיע לשאלה הקשה הזו וגם לרצות לחזור ולאהוב את אותו האדם?
ננסה להיזכר בדברים הטובים שהאדם הזה עשה למעננו בפרט, או למען האחרים בכלל.
ניזכר ברצון הטוב שהיה בו כשהיה שם בשבילנו,
ואולי לפעמים עד כדי כך שהיה מוכן לעזוב את כל מה שחשוב לו למען עצמנו,
רק בכדי שיוכל להתפנות ולהיות איתנו ולעזור.
ולחזור על הזיכרונות האלו ועוד, שוב ושוב, עד שלאט לאט נרגיש שוב אותה האהבה כלפיו.
חיזקו ואימצו!
אליזבת ☺