וַיְצַו פַּרְעֹה, לְכָל-עַמּוֹ לֵאמֹר:  כָּל-הַבֵּן הַיִּלּוֹד, הַיְאֹרָה תַּשְׁלִיכֻהוּ, וְכָל-הַבַּת, תְּחַיּוּן.

וַיֵּלֶךְ אִישׁ, מִבֵּית לֵוִי; וַיִּקַּח, אֶת-בַּת-לֵוִי.

מה אפשר ללמוד מהמשפט העוקב?

קיבלנו כאן חיזוק בעניין ההשגחה.

אמר ריש לקיש "אין הקדוש ברוך הוא מכה את ישראל אלא אם כן בורא להם רפואה תחילה".

(מסכת מגילה).

כבר מהזמן בו מתחיל שעבוד בני ישראל במצרים, נולד האיש שיוציא אותם מהגלות.

כשאנחנו נמצאים עמוק בסבך קיומי, מכל סיבה, עלינו לדעת שהפיתרון נמצא ממש בפתח.

הוא אינו מתגלה מאחר וכך ניתנת לנו הזדמנות להתפתח יותר ויותר, אך ברגע הנכון - נקבל אותו.

איך?

על כך בחלק הבא:

******************************

וַתֵּרֶא אֶת-הַתֵּבָה בְּתוֹךְ הַסּוּף, וַתִּשְׁלַח אֶת-אֲמָתָהּ וַתִּקָּחֶהָ.

איזו מהן?

למילה ״אמתה״ יש מספר פירושים:

1. שפחה.

2. החלק מהמרפק עד לשורש כף היד.
כלומר, היד שלה מתארכת עד התיבה.

אם אכן מדובר ביד, איך ייתכן שהיד התארכה כ"כ?

יש כאן דימוי ציורי למצב בו מתעורר בנו רצון עז לדבר מסוים, והפעולות שננקוט, יעוררו בנו תמיהה לאחר מעשה.
כדאי שנשתמש ביכולת זו להבראת המצב שנכתב למעלה.

חיזקו ואימצו!

אליזבת ☺