ברוחניות, המימד הוא מעל זמן תנועה ומקום.

הכל קורה בבת אחת.

לָכֵן אֱמֹר לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל אֲנִי ה' וְהוֹצֵאתִי אֶתְכֶם מִתַּחַת סִבְלֹת מִצְרַיִם וְהִצַּלְתִּי אֶתְכֶם... וְלָקַחְתִּי אֶתְכֶם... וְהָיִיתִי לָכֶם לֵאלֹקים ... וְהֵבֵאתִי אֶתְכֶם ... וְנָתַתִּי אֹתָהּ לָכֶם מוֹרָשָׁה אֲנִי ה'.

דברים שטרם קרו, כבר עברנו אותם.

ולחילופין, אין העדר ברוחניות, דברים שקרו, גם לא נעלמו.

יוצא שאם נבקש פיתרון לעניין מסובך אליו נקלענו,
ברוחניות - התחינה והמענה לבעיה יקרו בו זמנית, משמע, אין מצוקה ברוחניות!

 
אז בזמן שאתם מותשים מחיפוש אחר מקום חניה, דעו לכם, שברוחניות, אתם כבר מזמן בבית...


****************

וְלֹא שָׁמְעוּ אֶל מֹשֶׁה מִקֹּצֶר רוּחַ וּמֵעֲבֹדָה קָשָׁה.

למה בני ישראל באמת לא שומעים אל משה?

הבשורה על שינוי בחיינו, לא תמיד מתקבלת בברכה, אנחנו מעדיפים להצמד לסבל המוכר ו"הטוב".

איך להגיע למצב שאנחנו מפרגנים לעצמנו שינוי?

יש כאלו שמכורים לממתקים, לא יכולים בלעדיהם, אחרים מכורים לפעילות גופנית, או לעצלות, ועוד ועוד... ויש כאלה שמכורים לסבל וכאב.

ההתמכרות יוצרת תלות.

אנחנו נעשים תלויים בדבר שאנחנו אוחזים בו. הסבל נמצא בתחתית התחושות הלא טובות שלנו, משם אין לאן לרדת.

הבשורה הטובה של הסבל: לא נוכל להרגיש גרוע יותר.

העיקשות לסבול היא בכדי למנוע מעצמנו הפתעות לא נעימות בעתיד, כי כבר עכשיו אני בתחושה לא טובה.

האמת היא שהתחושה של הסבל היא התחושה ה״קלה״ ביותר!

לא צריך להתאמץ לחשוב באופן חיובי, לא צריך לשמוח כשלא רוצים, ואין קל יותר מלחפש את הדברים הלא טובים בכל דבר, הם תמיד שם, צצים ברגע הנכון, לא מסתתרים, והנטייה שלנו היא לרוב לראות כמה הכל לא בסדר.

זו לא חכמה גדולה ולא צריך כישרון מיוחד.

החכמה הגדולה היא דווקא לראות את הדברים הטובים, והם יודעים להתחבא מצויין!

שמחה היא דבר רציני ביותר, ולא מדובר בזחיחות הדעת, אלא ממש שמחה תמימה שלמה, שמרגישים שהלב מתמלא באהבה ובאהבה לחיים!

חיזקו ואימצו!

אליזבת ☺