נאמן למקור. בשלח ליום שני. שלב הביניים הוא שובר השוויון
איך ולמה, הסיבות לכל הייסורים שהניעו אותנו למאוס בדרך הישנה ולזעוק לעזרה, הופכים ללא חשובים בעיננו נוכח מציאות חדשה?
הייסורים שעוברים עלינו נשכחים מהר מאוד כי זו הדרך להגן על הנפש. אם היינו זוכרים את כל המכאובים הרגשיים שעברנו מיום שנולדנו, הדבר היה מחליש אותנו על כל מכאוב חדש שהיה מגיע.
מַה זֹּאת עָשִׂיתָ לָּנוּ לְהוֹצִיאָנוּ מִמִּצְרָיִם.
על מנת לעבור לשלב חדש בחיינו, הייסורים שנעבור (אם נעבור, כי לא תמיד התחושה היא קשה) צריכים להיות עבורנו פחות מהתענוג החדש שנקבל, כלומר, הדרך החדשה צריכה להיות עדיפה עלינו פי כמה מהייסורים אותם עלינו לעבור, ואז ניהיה מוכנים לקבל את הקושי.
אבל אם הדרך החדשה שבחרנו תתברר לנו בהמשך שהיא פחות טובה מהקודמת או שההתאקלמות בה ארוכה מידי לטעמנו, אנו נעדיף לרוב לחזור לדרך הישנה, על אף כל הסבל שעברנו בה, וזאת בגלל שטרם קיבלנו הנאה מהדרך החדשה.
כיצד מתחזקים במשבר כזה גם כאשר הניסים אינם בנמצא?
הניסים קורים לנו כל הזמן, רק שאנחנו מחשיבים אותם כהתנהלות רגילה שצריכה להיות.
אלו הם ניסים נסתרים, ונדרשים:
- סבלנות להתאקלם ולהתרגל למצב חדש.
- הבנה שלכל שלב בחיים חייב להיות לו שלב ביניים, וחייבים לעבור גם אותו, והשלב הזה לרוב נראה בתחילה יותר טוב בקצת מהקודם, והרבה פחות טוב ממה שחשבנו שיהיה.
- תזכורת איך כל פעם כאשר התקדמנו בעשייה שלנו, או בדברים שלמדנו, הכל היה נראה בלתי אפשרי בתחילה, אך מהר מאוד הסתגלנו ואף התחלנו להנות מהשלב החדש.
חיזקו ואימצו!
אליזבת ☺
