נאמן למקור. בשלח ליום רביעי. מר ונמהר – עניין של פרשנות.
וַיָּבֹאוּ מָרָתָה וְלֹא יָכְלוּ לִשְׁתֹּת מַיִם מִמָּרָה כִּי מָרִים הֵם עַל כֵּן קָרָא שְׁמָהּ מָרָה
עולות מספר שאלות:
1. קודם כתוב – שבאו למרה, ואח"כ מצוין שהמקום נקרא בשם "מרה", בגלל מה שקרה שם.
איך ייתכן?
2. מי הם ה"מרים"?
ננסה לענות:
1. זוהי הוכחה נוספת למימד השונה ברוחניות.
עוד לפני המעשה (עבר), המקום נקרא בשם "מרה" (הווה), בעקבות ההתרחשות שתיהיה שם (עתיד) - ברוחניות הכל קורה בו זמנית.
עוד לפני המעשה (עבר), המקום נקרא בשם "מרה" (הווה), בעקבות ההתרחשות שתיהיה שם (עתיד) - ברוחניות הכל קורה בו זמנית.
2. מה היה מר? מתבקש שנאמר- המים, מאחר שכך לא יכלו לשתות אותם.
אך למעשה,
אם אנו יודעים שכל דבר שקורה במציאות יש לו שורש רוחני, והבורא הוא טוב ומיטיב, יוצא שלא ייתכן שיהיה שורש מר כנקודת פתיחה.
לכן, הטעמים אותם אנו חווים כמרים, הם בעצם השלכות של הלך הרוח בו אנו נתונים.
*************
כָּל הַמַּחֲלָה אֲשֶׁר שַׂמְתִּי בְמִצְרַיִם לֹא אָשִׂים עָלֶיךָ כִּי אֲנִי ה' רֹפְאֶךָ
למה הדבר דומה?
כאשר הגוף מקבל מכה, ונוצר פצע, מרגע הפציעה – כבר מתחיל שלב ההחלמה.
בד"כ בזמני מחלה אנו יכולים לראות באופן מוחשי ממש את ההשגחה של השם עלינו, דבר שנעלם מאיתנו כאשר בעיני רוחנו, הכל זורם על מי מנוחות.
לכן כל מחלה היא בעצם התגלמותה של רפואת והשגחת השם.
חיזקו ואימצו!
אליזבת ☺
חיזקו ואימצו!
אליזבת ☺
