כמה הזדמנויות אנחנו צריכים בכדי לתקן את הדרך שלנו?

פֹּקֵד עֲו‍ֹן אָבוֹת עַל בָּנִים וְעַל בְּנֵי בָנִים עַל שִׁלֵּשִׁים וְעַל רִבֵּעִים.

השם נותן הזדמנות לתקן. יש לנו זמן לעשות זאת - במשך כמה דורות!

אם אדם חוטא, לצורך העניין, הוא ה"אבות", השם לא מעניש מייד אלא מעביר לדור הבא – "בנים", ואם גם הם לא תיקנו, מעביר לדור אחריהם – "שילשים", ואז יש עוד הזדמנות אחרונה – "ריבעים" – הדור הרביעי.
וזהו.

אבל אנחנו כבר יודעים שהתורה מדברת על מהלכים פנימיים בנפש, לכן כל ה"דורות" הללו הם דרגות שונות באי התפתחות הרוחנית שלנו.

אז למה לא לנצל מייד את אותה אחת שנקרתה על דרכנו?

מה מרפה את ידינו?

בפסוק הבא אנחנו מקבלים את התשובה.

שימו לב:

"וְעֹשֶׂה חֶסֶד לַאֲלָפִים לְאֹהֲבַי וּלְשֹׁמְרֵי מִצְו‍ֹתָי."

פשוט.
לא קיבלנו פידבק מיידי על מעשה טוב שעשינו, אז נראה לנו מיותר להמשיך בדרך טובה.

השם עושה חסד, בוודאי, אבל לא עכשיו, אלא בבוא היום.

ומה הרעיון שעומד מאחורי ההמתנה המתמשכת?

חוק זה מסביר את העובדה שלפעמים אדם לא מבין למה נוחתים עליו כ”כ הרבה צרות, ולכשעצמו מרגיש שעושה השתדלות מרובה.

נבחנת כאן מידת האהבה האמיתית להשם.

האם רק כשהכל תקין וזורם יפה, אתה אוהב ומודה לו?

או גם בזמן של עיכובים ומניעות.

ולפני הכל, השם נותן לנו רמז איפה אפשר למצוא אותו:

לֹא תַעֲשֶׂה לְךָ פֶסֶל וְכָל תְּמוּנָה אֲשֶׁר בַּשָּׁמַיִם מִמַּעַל וַאֲשֶׁר בָּאָרֶץ מִתַָּחַת וַאֲשֶׁר בַּמַּיִם מִתַּחַת לָאָרֶץ

במשפט הזה קיבלנו מפה מדוייקת להפליא בנוגע למיקומו של השם:

בשמים וגם מעליהם, בארץ וגם מתחתיה, ובמים.

כתוב בזוהר הקדוש:
לית אתר פנוי מניה - אין מקום פנוי ממנו.

אתה יכול להתלונן או להודות לו איפה שרק תבחר.

 

להעמקה נוספת בפרשת השבוע, מוזמנים להמשיך לקרוא, ולקבל הדרכה בפרשת יתרו להורים וילדים.
ליחצו כאן על הקישור.

חיזקו ואימצו!
שבת שלום

אליזבת ☺